מי זאת חיותה?

החיים קצרים והמוות הוא ארוך
ובין לבין שרים על
תרנגול עליז מפריז,
תה חלש וקומפרסים,
רמטכ"ל מסין,
פופקה וחלופקה,
קורותיה של חיותה,
יופי שמשתרך ביגיעה,
קיבה אחת מעוכה מאהבה
והרבה אחרים שבאים, נעלמים, ומשאירים כתמים...

וכפי שכתב המשורר המת, ושרים החיים זמנית:
הוי מנגינה ישנה עצובה,
מי שחי זקוק לאהבה,
מי שאין לו אהבה יסתפק בקצת חיבה,
ומי שאין לו גם חיבה ילעס לו לחם עם ריבה.

לחיותה אם אחת וחמישה אבות, ולכן אין פלא שהיא טיפוס יוצא דופן בכל מובן שהוא. היא נולדה בשלבים במשך כ-6 שנים וממשיכה להיוולד מיום ליום.

חיותה היא תוצר של "המדור לחיפוש" אליו שייכים אומנים מיוסרים שלא שבעים לעולם מתוצר כפיהם, וכשהם מסיימים ליצור משהו ומעלים אותו על הבמה, מיד הם מתחילים לחפש את "הדבר הבא" וכך הם נמצאים תמידית במצב של גישוש, רחרוח, חיפוש, חיטוט, התעלות, נפילה, התרסקות, איסוף שברים, איחוי, התאוששות, התארגנות, עלייה על הבמה, ירידה מהבמה וחזרה ל"מדור לחיפוש".

חיותה החלה את דרכה במגירות של רוני פורת - מלחין ומנצח של "מוסיקה רצינית" וחובב חנוך לוין. רוני לקח את הטכסטים ה"סיוטיים / פיוטיים" של לוין והלחין אותם ללא כל מחויבות לתאריך ביצוע, וזאת כתחביב ומנוחה מהפרטיטורות הסבוכות של סטרווינסקי.

יום אחד כשהמלחין שכח לנעול את המגרה הזדחלה לה החוצה חיותה (עדיין בצורתה הבוסרית כאוסף שירים ללא קשר) ויצאה לחופשי. העולם הגדול נפתח בפניה והיא יצאה למסע כששיר על שפתיה ובימת התיאטרון יעדה. במסעה פגשה חיותה את ירדן, עמנואל, אריה, דניאל ועידו וסחפה אותם להרפתקאות מול חברי קיבוץ המומים ושלובי זרועות, עובדי בנק שבטוחים שחייזרים נחתו לתוך שגרת יומם, חבורת אברכים משועשעים העומדים בפאתי קהל ירושלמי בשבוע הספר, חברי אקדמיה לפרסי תיאטרון הצופים בה כאומרים: "נו, נראה אותך מפתיעה אותנו", ועוד רבים וטובים אחרים.

חייה של חיותה הספרותית הגיעו לקיצם באופן טראגי בלונדון ("נפלה הממותה - ישר על מי? על חיותה!") חיותה הבימתית לקחה על עצמה את הנצחת שמה של זו הספרותית במסירות ובאהבה.

ראיתם אותנו? אהבתם? שנאתם? למה שלא תוסיפו תגובה בדף של חיותה באתר הבמה?

האזינו לשלמה ארצי מדבר על חיותה!
מתוך התוכנית "עוד לא שבת", גל"צ, 21.12.07.